Daf 76b
וְאִם לָאו אָשָׁם זֶה שֶׁל שַׁלְמֵי נְדָבָה וְאוֹתוֹ אָשָׁם טָעוּן שְׁחִיטָה בַּצָּפוֹן וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת וּסְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק
Rachi (non traduit)
שחיטה בצפון ובהונות. כחומר אשם:
וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. כחומר שלמים והא הכא דלמא לאו מצורע הוא והוי שלמים וקתני ונאכל ליום ולילה אלמא לכתחלה נמי שרי ר''ש:
Tossefoth (non traduit)
אשם זו יהא שלמי נדבה. וא''ת והא אמרן לעיל בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז:) דאשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי ושלמים אמרי' לעיל (זבחים דף כה.) דצריך שיקבל בכלי את כל דמו (של פר) וי''ל דתקוני גברא שאני:
וסמיכה -למ''ד (לעיל זבחים דף לג.) סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא הוא בהקפת יד ואע''ג דשלמים בעו סמיכה גמר משום תקוני גברא התירו כדפרישית לעיל ולמאן דאמר דאורייתא הזכיר בחנם סמיכה וכן נסכים דבין אשם בין שלמים טעונין סמיכה ונסכים:
וְנֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה תַּקּוֹנֵי גַּבְרָא שָׁאנֵי
Tossefoth (non traduit)
ונאכל ליום ולילה. ובתודה דאין נאכלת אלא ליום ולילה אין יכול להתנות משום דבעינן לחם ובלחם אי אפשר לעשות תקנה כדמוכח בפ' התודה (מנחות דף פ:):
הָתִינַח אָשָׁם לוֹג מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דְּאָמַר לוֹג זֶה יְהֵא נְדָבָה וְדִילְמָא לָאו מְצוֹרָע הוּא וּבָעֵי מִקְמָץ דְּמִקְּמִיץ
Rachi (non traduit)
הא תינח אשם כו'. מלתיה דר''ש קא מפרש ואזיל ולאו לרבא קא מותיב:
לוג זה יהא נדבה. אם אינו מצורע דאמרי' לקמן בפ' כל התדיר (זבחים דף צא.) מתנדבין שמן בפני עצמו:
ובעי מיקמץ. המתנדב שמן קומצו ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלין כדיליף ליה מקרבן מנחה (קרבן) מלמד שמתנדבין שמן כמנחה כו':
Tossefoth (non traduit)
לוג מאי איכא למימר. פי' דשמא אינו מצורע והוי חולין בעזרה כיון דעביד מינה עבודה שמזה שבע כנגד פתח אהל מועד ונותן על הבהונות ועל ראש המצורע ותימה ליזיל ליקדיש ליה קדושת דמים על תנאי אם אינו מצורע דהשתא נמי מייתי פורתא להשלים הלוג וליקדוש ליה קדושת דמים וכי בעי למיכל השיריים פריק להו כדאיתא בסמוך ויש לומר דהכי עדיף טפי לעשות קדושת הגוף בכל מה שיכול ותימה לי היאך נותן מתן שבע ועל הבהונות מההוא פורתא שקדוש קדושת דמים דשמא אינו מצורע וזורקו לאיבוד שמן הקדש. ברו''ך:

וְדִילְמָא מְצוֹרָע הוּא וּבָעֵי מַתַּן שֶׁבַע דְּיָהֵיב
Rachi (non traduit)
מתן שבע. כדכתיב קרא בלוג של מצורע והזה מן השמן באצבעו [וגו'] (ויקרא י''ד:
ט''ז):
וְהָא חָסַר לֵיהּ דְּמַיְיתֵי פּוּרְתָּא וּמְמַלֵּי לֵיהּ דִּתְנַן חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק יְמַלְּאֶנּוּ
Rachi (non traduit)
והא חסר ליה. ע''י קמיצה ולוג חסר פסול כדכתיב (שם) ולוג שמן:
עד שלא יצק. מן הלוג על כפו השמאלית כדכתיב ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית (שם):
Tossefoth (non traduit)
חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו. משנה זו במס' נגעים פ' בתרא (מ''י):
וְהָא בָּעֵי הַקְטָרָה (דְּאַקְטַר) [דְּמַקְטַר] לֵיהּ
Rachi (non traduit)
והא בעי קומץ הקטרה. דדלמא נדבה הוא:
דמקטיר ליה. ושיריים נאכלין ממ''נ אי דמצורע הוא הרי הוא נאכל כדאמרי' בפ' בית שמאי (לעיל זבחים דף מד:) לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ואי נדבה הוא הרי הוא כשירי מנחה:
אֵימַת אִי בָּתַר מַתְּנוֹת שֶׁבַע הָווּ לְהוּ שִׁירַיִים שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה וְאֵין מַקְטִירִין אֶת הַקּוֹמֶץ עֲלֵיהֶן
Rachi (non traduit)
אי בתר מתנות שבע. דלמא נדבה הוא וכי יהיב מתן שבע בתר קמיצה הוו להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה וקי''ל במנחות בפ''ק (דף ט:) אין מקטירין הקומץ עליהן דכתיב מן המנחה פרט לשחסרה היא כו':
Tossefoth (non traduit)
אימת אי בתר מתנות שבע הוה להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה כו'. וא''ת והא ר' יוחנן הוא דאמר בפ''ק דמנחות (דף ט.) דמקטירין קומץ עליהם ואפי' ר''ל דאמר אין מקטירין אליבא דר''א מודה דמקטירין כדאיתא התם וכר' אליעזר משני הכא לבסוף דמסיק לשם עצים ויש לומר אע''ג דמקטירין מ''מ לענין אכילה לא משכחת תקנה דהא אסירי שיריים באכילה כדנפקא ליה התם מוהנותרת ולא הנותרת מן הנותרת:
אִי קוֹדֶם מַתְּנוֹת שֶׁבַע כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ
Rachi (non traduit)
ואי קודם מתן שבע. היכי מצי למיתב תו מיניה מתן שבע דלמא נדבה היא והקטרת הקומץ הקטרה והנך הוו להו שיריים וכי הדר מעייל מידי מינייהו קא עבר משום בל תקטירו כדכתיב (ויקרא ב':
י''א) כי כל שאור וכל דבש וגו' והאי ממנו יתירא הוא ודרשינן ביה נמי לא תקטירו כל שממנו אשה לה' יש בכלל הזה קדשים ושירי מנחה ולחם הפנים שקרב מהן כבר לאישים האימורים וכן הקומץ וכן הבזיכין קיימי שירים בבל תקטירו והנך הזאות במקום הקטרה קיימי:
Tossefoth (non traduit)
ואי קודם מתן שבע. דלמא נדבה היא והקטרתו הקטרה והני הוו להו שיריים וכי הדר מעייל מינייהו לפנים להזות קא עבר משום כל שממנו לאישים קיימו שיריים בבל תקטירו והנך הזאות נמי בשמן כהקטרה במזבח בדבר הראוי להקטיר דמי כך פי' בקונטרס והא דמשני דמסיק להו לשם עצים הוה ליה למינקט דמדי לשם מיא בעלמא ודוחק בקונטרס לפרש [כך] משום לישנא דקרא דאותביה מכל שממנו לאישים ועוד אי שייך כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אפי' בהזאות א''כ קשה הא דאמרי' לקמן (זבחים דף פ.) הניתנים במתנה אחת שנתערבו במתן ארבע ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע הא כיון דניתן במתנה אחת אידך הוו להו שיריים וקא עבר משום בל תקטירו מיהו יש לומר דר' אליעזר לטעמיה דאית ליה (שם עט:) רואין כאילו הוא מים ועוד כיון דשירי הדם למזבח ליסוד מש''ה כי יהיב ליה למעלה לא עבר בבל תקטירו כיון דבלאו הכי טעונין מזבח ועוד קשה לימא דיהיב מתן שבע ברישא והדר ממלא ליה וקמיץ ואע''ג דאמר ר''ל בפ''ק דמנחות (ג''ז שם) מנחה שחסרה קודם קמיצה לא יביא מתוך ביתו וימלאנה הא איתותב התם ונראה לפרש דמהקטרה ממש פריך דמקטיר מלוג שמן של מצורע חייב כר' עקיבא דאמר בפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נח.) כל ששמו קרבן ור' אליעזר פליג עליה ואע''ג דהך סוגיא כר' אליעזר כדמשני דמסיק לשם עצים באידך לא מסתברא כר' אליעזר דשמותי הוא אלא כר' עקיבא ואף על גב דקודם מתן שבע איירי שמו קרבן מיקרי כיון דעתיד להיות קרבן כמה דמקטיר בשר חטאת קודם זריקת דם דמסתמא חייב ומעיקרא פריך אי לאחר מתן שבע כו' הוי מצי למיפרך נמי מכל שממנו לאישים ובלאו הכי שפיר פריך ליה תימה והא קדוש קדושת הגוף דלוג הוי כלי שרת כדאמרי' בפ''ק דמנחות (דף ז.) ובפ' שתי מדות (מנחות דף צ.) וי''ל דכלי שרת אין מקדשין אלא מלאין דלא מצטרף להתקדש האי פורתא עם האחר שכבר נתקדש אי נמי האי פורתא מנא ליה בלוג לשם קדושת דמים והשתא משמע הכא דאע''ג דלא קדיש למזבח לא הוי כחולין בעזרה מאחר דקדוש קדושת דמים כדמסיק:
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי דְּמַסֵּיק לְהוּ לְשֵׁם עֵצִים דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְרֵיחַ נִיחוֹחַ אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה
Rachi (non traduit)
לשם עצים. דאמר הכי אם מצורע הוא דאין הקטרת הקומץ הקטרה דהא לאו נדבה הואי הרי מזה מאלו שאינן שיריים ואם אינו מצורע והקטרת הקומץ הקטרה ויש ממנו לאישים ואלו שיריים הם ובבל תקטירו הרי הזאות האלו כאילו הם מים שהרי רשאי להעלות שירי מנחה על המזבח:
לשם עצים. והאי דנקט לישנא דעצים ולא נקט לשם מים משום לישנא דקרא דאותביה מבל תקטירו נקט לה:
לריח ניחוח אי אתה מעלה. בתריה דההוא קרא דכל שממנו לאישים כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קרבן ראשית אשאור ודבש הכתוב בראש המקרא העליון קאי וקאמר יש לך להביא מהן ביכורים מן הדבש ושתי הלחם מהשאור ואל המזבח לא יעלו אכוליה קרא קאי ואדרשה דבל תקטירו:
and if not, let this guilt-offering be a votive peace-offering. (1) That guilt-offering must be slaughtered in the north, and requires sprinkling on the thumbs, (2) laying [of hands], [the accompaniment of] drink-offerings, and the waving of the breast and the thigh; and it is eaten one day and one night. (3) — A man's repair is different. (4) That is well of the guiltoffering; what can be said about the log [of oil]? (5) — He declares: [If I was not a leper,] let this log be a votive gift.’ (6) But perhaps he was not a leper, and he must take off a fistful? (7) — He does take off a fistful. But perhaps he was a leper, and he requires seven sprinklings? (8) — He makes them. But it is defective? (9) — He brings a little more and replenishes it. For we learnt: If the log became defective before he poured it, (10) he replenishes it. But it [the fistful] must be burnt? — He does burn it [on the altar]. (11) When? if after the seven sprinklings, it becomes a residue which was reduced between the taking of the fistful and the burning, and you may then not burn the fistful on its account; (12) while if before the seven sprinklings, [we have the exegetical rule:] Every offering whereof a portion has been consigned to the fire [of the altar] is subject to ‘Ye shall not make smoke [burn]’? (13) — Said R. Judah the son of R. Simeon b. Pazzi: He brings it up [on the altar] as mere fuel ‘ (14) For it was taught, R. Eliezer said: ‘For a sweet savour’ (15) you may not take it up [on the altar], but you may take it up

(1). This refers to a case of doubtful leprosy. ‘On the morrow’ means on the eighth day, the morrow after the final seven days of purification; v. Lev. XIII-XIV. If the man had not actually been a leper he is not liable now to a guilt-offerings and therefore he stipulates that in that event it shall be a votive peace-offering.
(2). V. Lev. XIV, 14.
(3). Like a guilt-offering. Thus he may reduce the time of its consumption (for it may be a peaceoffering, which can be eaten two days) even at the outset!
(4). There is no other way by which he can become clean.
(5). This is not a refutation of Raba, but a difficulty in R. Simeon's statement. The guilt-offering can be a votive peace-offering, if the man was not a leper; but what about the log of oil, to which he is not liable in that case?
(6). For oil could be brought by itself, without an animal sacrifice.
(7). If oil is votively brought, a fistful must be taken off and burnt on the altar; v. infra 91b.
(8). V. Lev. XIV, 16.
(9). As a fistful was removed, there is now less than a log, and that invalidates the rites.
(10). On to his left hand, v. ibid. 15.
(11). Then the residue may be consumed in any event. For if he was a leper, it may be consumed, as stated supra 44b. While if this is a votive offering, it is the same as the residue of any meal-offering, which of course is eaten (v. Lev. II,3).
(12). It may be a votive offering, in which case the sprinklings are not a purification rite but simply a lessening of the oil. Now, the fistful had already been taken, and thus between that act and the burning the residue was reduced, in which case the fistful may not be burnt, v. Men. 9b.
(13). V. Lev. II, 11. Here too, perhaps it was a votive offering, and so the burning of the fistful is a valid rite, in accordance with Lev. II, (2) q.v. When this burning has once been done, none of the residue may be burnt again on the altar. Now in this instance the sprinklings of the oil are equivalent to the burning on the altar of part of a meal-offering; hence just as that would be forbidden, so are the sprinklings forbidden.
(14). Not as a fistful whose burning is a necessary rite. Thus when he sprinkles the oil the priest declares: ‘If he was a leper’ (so that the burning of the fistful was not a rite and does not count, since it was not a votive offering, for only such requires it), ‘this is not a residue, and I sprinkle of the whole, not of the residue. While if he was not a leper’ (so that the burning of the fistful was a necessary rite), ‘let this not be accounted as ritual sprinkling but as merely pouring water on the altar’ (the equivalent of burning the fistful not as a rite, but as though one added fuel to the altar). So Rashi. According to this explanation, the Talmud speaks figuratively: in the difficulty it raises, ‘Ye shall not make smoke’ means that you must not sprinkle, while ‘he brings it up as mere fuel’ in the answer means that he simply pours it out as water. This is perhaps forced, while it is questionable whether this sprinkling is the exact equivalent of the ritual burning of the fistful. Tosaf. therefore explains that the passage is meant literally, this agreeing with R. Akiba who maintained that it is forbidden to burn ritually a fistful of the leper's log of oil; hence the difficulty, How can he burn this fistful, in case he was a leper? The answer is that he does not burn it ritually, but merely as fuel.
(15). Lev. II, 12.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source